ניתוח הזרקת צמנט לשבר חוליה

(קיפופלסטיה)

שברי דחיסה בחוליות מותניות וגביות הינם סיבוכים שכיחים של מחלת האוסטיאופורוזיס.
שברים אילו שכיחים באוכלוסיה המבוגרת הנוטה לסבול מירידה בצפיפות העצם המחמירה כחלק מתהליכי ההזדקנות של גופנו.
ירידה בצפיפות העצם חושפת את הלוקים בה לשברי דחיסה אחת או יותר מהחוליות היכולים להתרחש על רקע טראומה קלה ולעיתים אף ללא סיפור חבלתי כלל.

שברי דחיסה גורמים לרוב לכאבים וסבל רב לחולה. עקב כאבים אילו חולים מתקשים לנוע ולהתנייד, נזקקים לטיפול אינטנסיבי בנוגדי כאב שונים ועקב כך הם חשופים לפתח סיבוכים משניים משמעותיים כמו זיהומים, קרישי דם ופצעי לחץ היכולים לסכן את בריאותם.

על אף העובדה שטיפול שמרני הכולל: מנוחה, נוגדי כאב ושימוש במחוך הינו אופציה טובה לחלק ניכר מהחולים, קיימים חולים רבים שטיפול זה אינו משיג הקלה מספקת בכאבים. עבור חולים אילו קיימת אפשרות לביצוע פרוצדורה ניתוחית זעיר פולשנית שכוללת הזרקת צמנט (מלט סינטטי) לחוליה השבורה. הצמנט מקבע את השבר, מונע קריסה נוספת של החוליה ומספק לרוב הקלה ניכרת בכאבים.

מה קורה בבדיקה הראשונה במרפאה ?

על מנת לבסס את האבחנה הרפואית, הרופא המטפל מבצע תהליך אבחנתי בעל מבנה קבוע:

  • תחקור ההיסטוריה הרפואית רקע רפואי – התחקור כולל היסטוריה רפואית קצרה של מחלות רקע, טיפולים תרופתיים וכדומה.
  • תשאול – בירור משך ואופי הסימפטומים עליהם מתלונן הנבדק, עוצמת ומיקום הכאבים, ועל והטיפולים שהנבדק כבר ניסה. שהנבדק ניסה בעבר.
  • בדיקה גופנית – הכוללת בדיקה של עמוד השדרה לאיתור עיוותים ומגבלה בטווחי התנועה, בדיקה מקיפה של מצבו הנוירולוגי של הנבדק
  • בדיקות הדמייה דימות- לאחר תחקור ההיסטוריה הרפואית ובדיקה גופנית של המטופל, יזדקק הרופא ל -CT ו/או MRI של האיזור הרלוונטי בעמוד השדרה, על מנת לבסס את האבחנה הקלינית ולתכנן ותכנון את הטיפול הניתוחי במידה והוא רלוונטית הצורך.

מתי מומלץ טיפול בקיפופלסטיה?

המלצה על ניתוח לכריתת הדיסק הפרוץ תינתן לרוב עקב אחת מהסיבות הבאות:

  • כאבים משמעותיים המפריעים בניהול שגרת היום ולא השתפרו משתפרים על אף טיפול
    שמרני של מספר שבועות.
  • כאבים עזים המרתקים את החולה למיטה, ואינם נשלטים על אף באמצעות טיפול במשככי
    כאבים וטיפול מרפאת כאב.
  • במקרים קיצוניים בהן קיים סיכון לקריסה נוספת של השבר שעלול לגרום לעקמת קשה או
    הצרות של תעלת השדרה.

מהלך הניתוח

הניתוח מבוצע נעשה בהרדמה מקומית וטשטוש, כאשר המטופל חולה שוכב על בטנו. מדובר למעשה בפעולה מילעורית הדומה לצנטור. לאחר הרדמה מקומית של איזור הפעולה, תחת הדמייה בשיקוף המנתח יחדיר מחט חלולה לגוף החוליה השבורה.

לאחר ווידוא כי המחט ממוקמת בצורה מיטבית בתוך איזור השבר מחדירים דרך המחט בלונית לחוליה אותה מנפחים על מנת לבצע שחזור של גובה החוליה שקרסה.
בשלב השני לשבר בגוף החוליה מוזרק מלט ניתוחי תחת שיקוף.

מדובר בפעולה קצרה יחסית שמשכה כ 20 דקות.

שיעורי ההצלחה בניתוח זה גבוהים ועומדים על 80-90%, והחולה מטופל לרוב חש הקלה בכאבים זמן קצר לאחר הניתוח.

מה קורה לאחר הניתוח?

לאחר סיום ההליך הכירורגי שוהה המטופל כשעה במחלקת ההתאוששות. לאחר מכן, הוא מועבר יועבר למחלקה. משככי כאבים יינתנו בהתאמה על פי הצורך.

מעודדים לרדת מהמיטה ולהתחיל ללכת. במרבית המקרים, המטופלים משוחררים לביתם ביום הניתוח.

לאחר השחרור מומלץ לחזור לפעילות יומיומית קלה ולהימנע ממאמצים או פיזיותרפיה לחיזוק שרירים לפחות לחודשיים. אין צורך בהוצאת תפרים. כחודש לאחר הניתוח יוזמן המטופל לבדיקה וביקורת על ידי המנתח. לפני ביקורת זו יש לבצע צילום ביקורת של עמ״ש.

מהם הסיכונים בניתוח?

למרות הפחד המושרש בציבור הרחב מניתוחי גב, פעולת הקיפופלסטיה הינה פעולה בטוחה ומוצלחת וההתאוששות ממנה קלה ומהירה.

הסיבוך השכיח ביותר לאחר הניתוח הוא המשך של כאבי הגב על רקע השבר, סיכון נוסף הינו שבר נוסף, חדש בחוליה אחרת.

סיכון לפגיעה עצבית או סיבוך משמעותי מסכן חיים הינו נדיר.