ניתוחי גב כרוכים בביצוע חתך ארוך בגב וניתוק של חלק משרירי הגב לצורך חשיפה מספקת של החוליות.
בנוסף לאובדן הדם והכאבים הכרוכים בנזק לשרירים הפרא-ספינליים, קיים חשש כי עקב החשיפה הניתוחית יגרם נזק קבוע בתפקודם לאחר הניתוח. מחקרים שחקרו את המיקרו-ארכיטקטורה של השרירים הפרא-ספינליים מצאו כי לשרירים אלו מבנה ייחודי, המאפשר להם לפעול כמייצבים דינאמיים של עמוד השדרה. מכאן שנזק הנגרם לשרירים אלו במהלך ניתוח פתוח יכול למנוע מהם לתפקד כמייצבים של חוליות גביות סמוכות, ולתרום להופעת שינויים ניווניים מואצים בדיסקים ובמפרקים הבין-חולייתיים הסמוכים לאזור הניתוח (Adjacent level Degeneration).
הטכניקות הזעיר-פולשניות השונות מאפשרות להשיג את היעדים הניתוחיים בדיוק כמו בניתוח הפתוח, תוך הימנעות מנזק משמעותי לרקמת השריר העוטפת את עמוד השדרה, על ידי שימוש בשלוש עקרונות:
מיקום מדויק של המסדרון הניתוחי מעל האזור המנותח בעזרת שימוש באמצעי הדמיה תוך-ניתוחיים.
הימנעות מניתוק השרירים מאחיזתם לחוליות.
שימוש ברטקרטורים המפעילים לחץ מועט על רקמות השריר, ומונעים את מעיכתו במהלך הניתוח.
המעבר לשיטות ניתוח זעיר-פולשניות אינו ייחודי לניתוחי גב. בענפים כירורגיים רבים נערכים היום ניתוחים בשיטות לפרוסקופיות או אנדוסקופיות. מחקרים הוכיחו כי בהשוואה לניתוחים פתוחים ניתוחים אלו מאופיינים באובדן דם מינימאלי, אשפוז בתר-ניתוחי קצר וכאבים פחותים וזאת בנוסף ליתרון הקוסמטי שבצלקת ניתוחית קטנה.
בעמודים הבאים תמצאו פירוט של סוגי הניתוחים הזעיר-פולשניים השונים.
