פריצת דיסק היא אחת הסיבות השכיחות לכאבי צוואר. עמוד השדרה בנוי כעמוד המורכב מחוליות רבות, המסודרות אחת על גבי השנייה. בין כל שתי חוליות נמצא דיסק, המשמש כבולם זעזועים. במרכז הדיסק הבין-חולייתי נמצא גרעין הדיסק, המורכב מחומר אלסטי דמוי ג'ל שמקנה לדיסק את גמישותו הרבה. גרעין הדיסק מוקף במעטפת חיצונית חזקה דמוית צמיג, שתפקידה לתחום ולהגן על גרעין הדיסק.
כאשר מעטפת הדיסק נבקעת, חלק מגרעין הדיסק יכול לפרוץ דרך המעטפת לתעלת השדרה – וללחוץ על חוט השדרה ושורשי העצבים העוברים בה. הלחץ הנוצר על הרקמות העצביות בתעלה, בשילוב עם דלקת מקומית הנגרמת מחומרים שונים המופרשים מהדיסק הפרוץ, גורמים לכאבים עזים ועלולים לגרום לנזק נוירולוגי קשה.
פריצת דיסק צווארי מאופיינת בכאבים חדים בצוואר, המקרינים לשכמות ומתגברים בתנועה. כמו כן, ייתכנו כאבים ותחושת נימול (כאב רדיקולרי), המקרינים לאורך היד. במקרים של לחץ על חוט השדרה, עלולות להופיע הפרעות נוירולוגיות בארבעת הגפיים, היכולים להתבטא במגוון הסתמנויות נוירולוגיות, החל מפגיעה קלה בפעילויות מוטוריקה עדינה של אצבעות הידיים, דרך הפרעה בהליכה, ועד חולשה קשה של ארבעת הגפיים, המלווה בבעיות שליטה בסוגרים.
התסמונת בה חוט השדרה נפגע עקב הלחץ שנגרם בשל פריצת הדיסק – נקראת "תסמונת מיאלופתית". במצב זה נגרמים נזקים לתפקוד חוט השדרה, העלולים להיות בלתי הפיכים גם לאחר ביצוע ניתוח ושחרור הלחץ מחוט השדרה. מסיבה זו, הגישה הרפואית המקובלת לפריצת דיסק הגורמת ללחץ משמעותי על חוט השדרה היא ביצוע ניתוח לשחרור מוקדם של חוט השדרה – גם במקרה שהתסמינים הנוירולוגיים קלים יחסית.
כדי לבסס את האבחנה הרפואית, הרופא המטפל מבצע תהליך אבחנתי בעל מבנה קבוע:
תחקור רקע רפואי – כולל היסטוריה רפואית קצרה של מחלות רקע, טיפולים תרופתיים וכדומה.
פריצת דיסק היא מצב הפיך בעל פוטנציאל של 70-80% לשיפור ללא כל טיפול ניתוחי, כל עוד הסימפטומים עקב פריצת הדיסק מאופיינים בכאב בלבד, ללא פגיעה נוירולוגית. פרגמנט הדיסק הפרוץ מתפרק ונספג על ידי הגוף בתהליך האורך מספר חודשים, ויחד עמו חולפים בהדרגה הסימפטומים העצביים של כאב, נימול וחולשה.
לאור זאת, בחירה בטיפול שמרני יכולה לתת מענה טיפולי מספק למרבית המטופלים. אפשרויות הטיפול השמרני בפריצת דיסק צווארי כוללות, בין היתר: טיפול תרופתי לשיכוך הכאבים, מנוחה מפעילות מאומצת המחמירה את הכאב ופיזיותרפיה.
חשוב לזכור כי טיפולים אילו אינם "מחזירים" את הדיסק למקום – ותפקידם היחידי הוא להקל על החולה עד שהדיסק ייספג באופן טבעי. הסימפטומים מפריצת הדיסק לרוב יחלפו לאחר כ-3-6 חודשים, אך רוב המטופלים חשים הקלה כבר כעבור מספר שבועות.
המלצה על ניתוח לכריתת הדיסק הפרוץ תינתן לרוב עקב אחת מהסיבות הבאות:
חשוב להדגיש: לממצאים המודגמים בבדיקת הדימות (MRI) תפקיד חשוב בקבלת ההחלטה על הטיפול הניתוחי. למרות שההחלטה על הצורך בניתוח היא קלינית בעיקרה, הנטייה להמליץ על ניתוח תגבר אם נראה דיסק פרוץ גדול הגורם ללחץ ניכר על חוט השדרה.