תפריט
טכניקה זעיר-פולשנית זו מאפשרת גישה נוחה לחלקו הקדמי של עמוד השדרה לצורך כריתת הדיסק הפגוע, וקיבוע של החוליות ללא צורך לפגוע בשרירי הגב האחוריים או בחלקים האחוריים של החוליות (למינה). משתלים אלו מאפשרים השגת שחזור גדול יותר של הגובה המקורי של הדיסק – ועל ידי כך לתקן עיוותים שנוצרו בעמוד השדרה בעקבות ניוון הדיסק.
בשיטת הקיבוע הפתוחה, נדרש ניתוח בטני נרחב שמבוצע על ידי כירורג כללי, וכולל מעבר דרך חלל הבטן של החולה, תוך הסתת המעיים ושחרור כלי הדם הרטרופריטונאלים הגדולים.
לעומתה, בגישה הזעיר-פולשנית ניתן להימנע לחלוטין מהצורך להסיט את אברי הבטן וכלי הדם הגדולים. היא נעשית כאשר החולה שוכב על צדו, באמצעות חתך באורך של כ-3 ס"מ (המבוצע תחת הדמיה) בדופן הצדית של קיר הבטן. דרך חתך זה מוחדר מרחיב צינורי אל עמוד השדרה ודרכו מבוצע הניתוח, כאמור ללא צורך בהסטת איברי בטן וכלי דם.
יתרון נוסף של טכניקה זו הוא האפשרות לבצע קיבוע של מספר גבהים בקלות יחסית – וללא הגדלה משמעותית באובדן הדם או הסיבוכים הבתר ניתוחיים לחולה. יתרון זה משמעותי במיוחד במקרים בהם יש ניוון מתקדם של עמוד השדרה, הדורש ניתוח נרחב לצורך תיקון עיוותים ושחרור לחץ על שורשים במספר גבהים. בדומה לניתוח ה-TLIF גם בניתוח זה מקובל לחזק את הקיבוע הקדמי, באמצעות שימוש בברגים פדיקולריים כדי להבטיח את יציבות עמוד השדרה להשגת איחוי גרמי. גם ניתוח זה יכול להתבצע בצורה מלעורית זעיר-פולשנית תוך שימוש באמצעי הדמיה או ניווט תוך-ניתוחי.
לאחר תום ההליך הכירורגי, המטופל מועבר למחלקת התאוששות, ונשאר שם כשעתיים כדי לוודא התעוררות הדרגתית ובטוחה מהניתוח. לאחר מכן, המטופל מועבר למחלקה. משככי כאב יינתנו בהתאמה על פי הצורך.
מיד לאחר הניתוח, המטופל יכול לרדת מהמיטה ולהתחיל ללכת. יום למחרת כבר ניתן לקום מהמיטה עצמאית ללא קושי ניכר. במרבית המקרים, המטופל ישוחרר לביתו יום לאחר הניתוח.
לאחר השחרור מבית החולים מומלץ להימנע מהתכופפות מוגזמת, הרמת משאות או ישיבה ממושכת למשך ארבעה שבועות אחרי הניתוח. אם העור נסגר בתפרים או סיכות, הם יוצאו לאחר 10-12 יום בסניף קופת החולים, ולאחר מכן אין צורך בחבישה נוספת.
זמן ההתאוששות וחזרה לפעילות נע בין כשבועיים (במקרה של עבודה שלא דורשת מאמץ רב), לבין כחודשיים (לעבודה הדורשת מאמץ פיזי).
כחודש לאחר הניתוח יוזמן המטופל לבדיקה וביקורת על ידי המנתח. לאחר ביקורת זו לרוב יופנה המטופל לטיפול פיזיותרפי, לצורך השלמת השיקום וחזרה לפעילות שגרתית וספורטיבית.
למרות הפחד המושרש בציבור הרחב מניתוחי גב, ניתוח למינקטומיה הוא בטוח ומוצלח ביותר גם בהשוואה לניתוחים אורתופדיים.
הסיבוך האפשרי השכיח ביותר לאחר הניתוח הוא המשך של כאבי הגב ו/או הרגל, עקב היצרות שלא שוחררה בצורה מלאה.
סיבוכים נוספים שעשויים להופיע בשכיחות של 1-3% כוללים:
